מהי חרדה?
חרדה היא תחושה שדומה מאוד לפחד, ושתיהן תגובות רגשיות וגופניות טבעיות למצב של סכנה. ההבדל ביניהן הוא שפחד הוא תגובה הגיונית שמתעוררת במצבי סכנה ממשיים, בעוד שחרדה מתעוררת גם כשלא נשקפת לנו סכנה "ממשית".
דוגמא: אתם הולכים ברחוב וצועד לידכם אדם עם כלב גדול, כשלפתע הכלב חושף שיניים, מתחיל להשתולל, משתחרר מהאחיזה של בעליו ומזנק לכיוון שלכם. אין ספק שזה רגע שמעורר הרבה פחד, ותחושת הסכנה שבו ממשית וקרובה [=פחד]. לעומת זאת, אם אתם הולכים ברחוב וצועד לידכם אדם עם כלב קשור ברצועה, הכלב רגוע וצועד בשקט ממושמע לצד בעליו. אם יש לכם חרדה מכלבים או בעלי חיים, יכול להיות שכבר באותו רגע תתחילו להרגיש מאוימים ודרוכים, כשבעצם – לא נשקפת לכם כרגע כל סכנה ממשית [=חרדה].
הרבה אנשים נוטים להתבייש בתגובת החרדה שלהם, להרגיש שהם "לא-נורמליים" או שמשהו לא בסדר איתם. כאן חשוב מאוד להדגיש: לחרדה יש שורשים אבולוציוניים, ובמצבי קיצון יש סיבה לכך שהיא מתעוררת - היא משרתת אותנו ויכולה להיות מצילת חיים. ההבדל הוא שבחיי היום-יום, החרדה גורמת לנו להרגיש בסכנה גם כאשר אין לכך הצדקה, קצת כמו מערכת אזעקה רגישה מדי של מכונית שמתחילה לצפצף בחוזקה מכל משב רוח או אדם שחולף לידה. המטרה שלנו במקרים כאלה היא "לכוון מחדש" את האזעקה, כך שתיכנס לפעולה רק במצבים שבאמת מסוכנים לנו.
מכיוון שחרדה מעוררת בנו תחושות לא נעימות (גופנית, רגשית), התגובה הטבעית שלנו היא לנסות להפסיק להרגיש אותה (למשל להימנע ממצבים בהם ניתקל בכלבים). כאן חשוב לציין דבר נוסף לגבי חרדה: מעבר לכך שאנחנו חרדים מהגורם מעורר החרדה (כלב, ג'וק, עמידה מול קהל, מבחן), אנחנו בעצם חרדים גם מהחרדה עצמה. תוכלו לשאול את עצמכם למשל: כשאני חושבת על לפגוש כלב ברחוב, כמה אני חרדה מהכלב עצמו, וכמה אני בעצם רוצה להימנע מלהרגיש דופק מהיר, קוצר נשימה, בחילה וכאב בטן?